את ה"רומן" שלו עם המוסיקה החל כבר בשלב הילדות המוקדמת: אמו, שהייתה חברת המקהלה הפילהרמונית בתל אביב, נהגה להתאמן בבית על התפקידים של המקהלה ולעשות תרגילי חימום וסולמות. יום אחד, בהיותו כבן שנתיים וחצי, נדהמה לשמוע כי הוא שר אחריה את תפקידיה במדויק וללא זיופים..
בגיל שבע למד חלילית במשך כשנה ושם התפתחה אהבתו לכלי הנשיפה מעץ, אולם הנסיבות הביאו אותו דווקא ללמוד כינור במשך למעלה מארבע שנים. המורה אמנם דיווח על התקדמות יפה, אולם לא נוצר חיבור של ממש עם הכלי והוא הפסיק את לימודיו בגיל 12.

אולם, ה"חיידק" לא עזב אותו במשך השנים ובשנות העשרים המוקדמות, שעה שהמשכורות התחילו להגיע באופן סדיר, אחת הרכישות הראשונות שלו הייתה קלרינט משומש שבעזרתו החל ללמוד אצל מורה, ואשר אותו החליף בכלי חדש ומשוכלל יותר כאשר הייתה התקדמות. בשלב מאוחר השתלב בתזמורת כלי הנשיפה למבוגרים שליד עיריית ירושלים שם ניגן שנים אחדות עד שהצטרף לתזמורתנו בסוף שנות השמונים.
כאן המקום לציין כי בתחילת דרכו ניגן תקופה קצרה בתזמורת מכבי האש של תל אביב, שם היה גיל הנגנים הממוצע כשמונים שנה והם עשו מאמץ גדול – שהצליח בסופו של דבר, להבריח אותו מהתזמורת...
לפני כאחת עשרה שנים, לאחר שכבר חצה את סף גיל החמישים, החליט לעשות "הסבה" לאבוב לאחר שהגיע לתחושה של מיצוי בנגינת קלרינט. כעבור חודשים אחדים החל לנגן באבוב בתזמורת ובמשך כעשר שנים למד אצל אמנית האבוב והקרן האנגלית מינה זיידמן-האס שהיא גמלאית של התזמורת הסימפונית ירושלים רשות השידור. לצד העיסוק המוסיקלי אהבתו הגדולה היא לשפות ובתום לימודי ערבית באוניברסיטה העברית בירושלים ושירות צבא – כולל מספר שנות קבע, השתלב במערכת החדשות של קול ישראל בערבית שם הוא עובד מזה כשלושים שנה. בנוסף, רכש ניסיון רב כמתורגמן סימולטני. כעת הוא שוקד במרץ על לימודי השפה הסינית באוניברסיטה.